יש לי חלום ויש לי סוד,

ושניהם שלי כל כך מאוד.

ואנה אלך איתם?

ואל מי אביא אותם?

והיכן אחביא אותם?

והם כל כך יפים –

היכן?

לא כאן, לא כאן…

בהקדמה לספר "שירים וסיפורים" מאת מרים ילן-שטקליס בהוצאת דביר (1986) כותב אוריאל אופק: "ברבים משיריה המכונסים בכרך זה הביעה מרים ילן-שטקליס את רגשותיה, כאבה, שמחותיה ותחושותיה – כאשה, כמשוררת, כאדם. על כן אמרה שוב ושוב, כי מעולם לא כתבה בשביל מישהו, יהיו אלה ילדים או מבוגרים: 'התחלתי לכתוב שירים, ואחר-כך גם סיפורים, אשר לפי תכונות השפה ותפיסת הנושא נמצאו מתאימים לילדים. ואיכשהו יצא כך, שדוקא בצורות אלה מצאתי את עצמי – צורות שמבחינה חיצונית הן כאילו פשוטות וברורות, אך מבחינה פנימית אינן נבדלות משירה טהורה'. כי זה כוחה של יצירת אמת, היא אינה מזדקנת לעולם ומוסיפה לחיות בתוכנו ולהיות צעירה ורעננה כביום היווצרה גם לאחר שהיוצר הלך לעולמו". השירים שכתבה עברו מדור לדור והם שומרים את קסמם עד היום. רבים משיריה הולחנו וזכו לביצועים רבים, ביניהם: מיכאל, דני גיבור (פרח נתתי לנורית), הסבון בכה מאוד, בובה זהבה, לשפן יש בית, אצו רצו גמדים וידידי טינטן. את שמות הדמויות בשיריה היא בחרה מבין שמותיהם של ילדי המשפחה או שמות של ילדי חברים. בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל, הכלה הראשונה לספרות ילדים. בספר “חיים ומלים”, שיצא לאור בשנת 1978 בהוצאת  קרית ספר, כתבה מרים ילן-שטקליס שירים וסיפורים למבוגרים, מאמרים וקטעי אוטוביוגרפיה.

במופע מוסיקלי חדש – יש לי סוד – השחקנית ויוצרת המופע, נועה רוזן, שרה שירים חדשים (מתוך הספר "חיים ומילים"), שהולחנו בידי הדר מסורי, לצד שיריה המוכרים והאהובים של ילן-שטקליס וגם מספרת על דודה מירה (כך נקראה בפי בני המשפחה). נועה היא אשתו של רון רוזן, בנה של נורית ילן-רוזן, אחייניתה של המשוררת. במהלך המופע היא מספרת על הרגע, שבו השתלבה שליחותה המקצועית בתחום הבמה עם הסיפור המשפחתי המיוחד של דודה מירה. ההופעה בתל-אביב, בתיאטרון הבימה, במוצאי שבת 6 בינואר 2018

https://ticks.co.il/event.php?i=pURZPHeXAx1

נועה הגיעה לספרייה כדי לסרוק צילומים של מרים ילן-שטקליס השמורים במכון גנזים שבבית אריאלה. הצילומים מאלבומה הפרטי של המשוררת וגם מכתבים שכתבה נמצאים במכון גנזים. חלק מהצילומים שנסרקו ישולבו במופע. הנה אחד הצילומים בו נראית המשוררת בירושלים ליד ביתה בשנות ה-30. הצילום באדיבות מכון גנזים

כמו כן, מצאה נועה בספריית עיצוב ומידע חזותי את המאמר של גצל קרסל שפורסם בעיתון מעריב בתאריך 6 ביולי 1984. במאמר מצוטטים חלקים מוידוי ספרותי מפורט שכתבה ילן-שטקליס "על עצמה וכתיבתה". הוידוי הספרותי המלא בן 29 העמודים בכתב ידה של ילן-שטקליס נמצא במכון גנזים והוא נכתב בתגובה לשאלון ששלח אליה קרסל לצורך לקסיקון הספרות העברית שעמד להוציא לאור.

לידיעתכם, נועה גם מנהלת פרופיל פייסבוק ששמו מרים ילן-שטקליס. בדף, שיש לו כ-3000 חברים, מעלה נועה שירים, ספורים ביוגרפיים וצילומים של דודה מירה.

לפני כשנה, ביקר אופיר ברק בספרייה ועיין במבחר ספרי צילום לצורך קבלת השראה. אופיר הוא אוטודידקט ולמד צילום באופן עצמאי.

בתערוכת "עדות מקומית" 2016, שהתקיימה במוזיאון ארץ-ישראל תל-אביב, הציג 7 צילומים משלו.

כעת הוציא אופיר לאור ספר צילומים המתעד את רחובות שכונת מאה שערים בירושלים.

מקורות ההשראה שלו הם הצלמים: GARRY WINOGRAND  ו- ROBERT FRANK  (ספר "האמריקאים").

אופיר ברק מועמד לפרס "מיתר" לצילום לשנת 2017 וגם מועמד לפרס "HASSELBLAD MASTERS" לשנת 2018.

בימים אילו מכין אופיר ספר צילום לתיעוד הדת הנוצרית בירושלים על כל זרמיה.

כריכת הספר ושני צילומים מתוך הספר:

בישראל יש אספנים רבים של סביבונים. אחת מהם היא רחל ברלב, תושבת תל-אביב, שאוספת סביבונים זה עשרים שנה. מלבד הסביבונים עצמם מלקטת רחל גם פריטים שמתייחסים לסביבונים: ספרים עם איורים, סיפורים ושירים, בולים, גלויות, חוברות קומיקס ועוד. רחל היא למעשה "אנציקלופדית סביבונים חיה". היא מפרסמת מאמרים בנושא וממשיכה לחוקרו ללא לאות. תערוכה של האוסף שלה הוצגה בגלריה העירונית ברעננה בדצמבר 2016. אוצרת התערוכה היתה אורנה פיכמן. הקטלוג "סביבון סובב עולם – אוסף רחל ברלב" שהופק לרגל התערוכה מכיל בנוסף לאיורים הרבים, מאמר מקיף שכתבה רחל על מקורות הסביבון, על ההיסטוריה של הסביבון, סוגי הסביבונים, פירוט השמות השונים שניתנו לסביבון, הסביבון בספרות, בפרסומות, בגלויות ובכרטיסי ברכה. זהו המאמר היחיד שקיים בעברית.

אספן הסביבונים, עזרא כהן, שהגיע לספרייה לחפש מידע על סביבונים, הופתע לגלות את המאמר המקיף שבקטלוג. הוא פרסם על כך בקבוצת הפייסבוק של אספני הסביבונים שהקים וגם יצר קשר טלפוני עם רחל בר לב. עזרא יידע את רחל על התיקייה בנושא החנוכה, שעיין בו בספרייה לעיצוב. רחל הגיעה בעקבות זאת לספרייה ואיתרה בתיקייה יצירת אמנות שלא הכירה שבה מצויר סביבון. הצייר הוא Paul A Lobel. שם הציור – חנוכה. הציור פורסם במגזין Young Israel בדצמבר 1930.

להלן קישור למאמר שכתבה רחל על הסיפור "הסביבון והכדורית" מאת הסופר הדני, הנס כריסטיאן אנדרסן.

http://docs.wixstatic.com/ugd/f3cc23_ef76e51a065747c991f0c7df3982fbb4.pdf

לצורך כתבה של תאגיד השידור על דור תש"ח, נדרש צילום של בית הקפה "כסית" בתל-אביב. מתוך מאגר  הצילומים של ספריית העיצוב נבחר הצילום של אריאל בשור, שפורסם בתאריך 9.11.2012 בעיתון ידיעות תל-אביב.

סטודנט שעוסק בחקר של קריקטורות אנטישמיות, מצא בספרייה קבצים של קריקטורות ערביות העוסקות במלחמת יום הכיפורים.

לפניכם אחת מהן:

קריקטורה מעיתון א-דוסתור הירדני מתאריך 26 אוקטובר 1973

לילי יודינסקי עובדת על תחקיר לסדרה חדשה על ספרות ילדים. הסדרה שתשודר בערוץ 8, מבוימת על ידי ענת זלצר.

בספרייה מבחר עשיר של צילומי ילדים בישראל. הנה שניים מהם:

נשיפה בזקן התיש, צילום: בוריס כרמי, מתוך הספר אלבום העמק, בהוצאת עם עובד, 1965.

מתוך הספר ISRAEL בצרפתית שיצא לאור בשנת 1963.

עודד ארמה, מעצב נעליים ישראלי הגדיר את צילום הסנדלר שלפניכם כמעורר השראה.

הצילום מתוך הספר: חמישים שנות תל-אביב, מסדה, 1959.

דן, סטודנט לתיירות בלימודי תעודה של אוניברסיטת חיפה, הגיע לספרייה וחיפש חומר בנושא פוטוז'ורנליזם ובייחוד צילומים ממלחמת וייטנאם. לצורך זה עיין דן בספרי צילום רבים ובכללם ספרים שעוסקים בצילומי מלחמות. אחד הצילומים שבחר הוא של NICK UT , צלם סוכנות הידיעות Associated Press, שצולם במלחמת וייטנאם ב-8 ביוני 1972. באותו יום הטילו מטוסים של צבא דרום וייטנאם פצצות נפלם על הכפר Trang Bang שנכבש על ידי כוחות צפון וייטנאם. כדי להינצל מחילופי האש בין כוחות הדרום לכוחות הצפון, הסתתרה הילדה Phan Thi Kim Phuc במקדש שבכפר. בעקבות התראה על כוונה להפציץ את המקדש, נמלטה הילדה עם ילדים וחיילים אל עבר הכביש. טייס של כוחות דרום וייטנאם זיהה אותם בטעות כחיילי האויב והטיל לעברם פצצות נפלם. במרכז הצילום נראית הילדה, עירומה, לאחר שבגדיה וחלק מעורה נמסו מחום הפצצה. ניק אוט הצלם העביר את הילדים הפצועים לבית חולים בסייגון, ובכך הציל  את חייהם. בשנת 1972, נבחר צילומו לצילום השנה בעיתונות העולמית, ובשנת 1973 זיכה אותו בפרס פוליצר. הצילום שהציג בפני העולם את זוועות הנפלם, השפיע על דעת הקהל האמריקאית לזרז את סופה של המלחמה והפך לצילום אייקוני. בכנס פוטוז'ורנליזם שנערך באוניברסיטת חיפה, בשיתוף אגודת העיתונאים ב-2009 נדונו נושאים כגון: הצילומים האייקונים כמעצבי תודעה, זיקתם של צילומים אילו לזכויות האדם ולאתיקה של צנעת הפרט. וכך התבטא הצלם דוד רובינגר ז"ל שהשתתף  בכנס: "הצלם לא עושה את האייקון והוא לא מודע לזה כלל בזמן שהוא מצלם. העניין של צילום שהופך לסמל או אייקון תלוי בתפוצה של התמונה. הקהל הצופה בצילום הוא זה שהופך את הצילום לסמל".

©NICK UT/AP

הצילום נסרק מתוך הספר: PHOTOBOX, THAMES  & HUDSON, 2009

בית עגנון בירושלים הוא אתר מורשת לאומי, מוזיאון ספרותי הממוקם בביתו ההיסטורי של הסופר ש"י עגנון זוכה פרס נובל לספרות. בימים אלה מוקמת בבית עגנון בירושלים, תצוגת קבע העוסקת בחייו של עגנון וביצירתו. בתצוגה ישולבו ספרים על עגנון ועל יצירתו. ספריית עיצוב ומידע חזותי העבירה לתצוגה את קטלוג התערוכה "איורים לסיפורי עגנון" שהתקיימה בבית אריאלה בשנת 1988.  בתערוכה הוצגו איורים לסיפוריו של ש"י עגנון מאת שמונה אמנים: יוסף בודקו, תום זיידמן-פרויד, זאב רבן, יעקב שטיינהרט, יוסל ברגנר, אביגדור אריכא, יוני בן-שלום ואורי ליפשיץ. האיורים נוצרו בין 1919 ל-1987 ומשקפים מגוון של סגנונות אמנותיים והתיחסויות ליצירה הספרותית.

.