יש לי חלום ויש לי סוד,
ושניהם שלי כל כך מאוד.
ואנה אלך איתם?
ואל מי אביא אותם?
והיכן אחביא אותם?
והם כל כך יפים –
היכן?
לא כאן, לא כאן…
בהקדמה לספר "שירים וסיפורים" מאת מרים ילן-שטקליס בהוצאת דביר (1986) כותב אוריאל אופק: "ברבים משיריה המכונסים בכרך זה הביעה מרים ילן-שטקליס את רגשותיה, כאבה, שמחותיה ותחושותיה – כאשה, כמשוררת, כאדם. על כן אמרה שוב ושוב, כי מעולם לא כתבה בשביל מישהו, יהיו אלה ילדים או מבוגרים: 'התחלתי לכתוב שירים, ואחר-כך גם סיפורים, אשר לפי תכונות השפה ותפיסת הנושא נמצאו מתאימים לילדים. ואיכשהו יצא כך, שדוקא בצורות אלה מצאתי את עצמי – צורות שמבחינה חיצונית הן כאילו פשוטות וברורות, אך מבחינה פנימית אינן נבדלות משירה טהורה'. כי זה כוחה של יצירת אמת, היא אינה מזדקנת לעולם ומוסיפה לחיות בתוכנו ולהיות צעירה ורעננה כביום היווצרה גם לאחר שהיוצר הלך לעולמו". השירים שכתבה עברו מדור לדור והם שומרים את קסמם עד היום. רבים משיריה הולחנו וזכו לביצועים רבים, ביניהם: מיכאל, דני גיבור (פרח נתתי לנורית), הסבון בכה מאוד, בובה זהבה, לשפן יש בית, אצו רצו גמדים וידידי טינטן. את שמות הדמויות בשיריה היא בחרה מבין שמותיהם של ילדי המשפחה או שמות של ילדי חברים. בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל, הכלה הראשונה לספרות ילדים. בספר “חיים ומלים”, שיצא לאור בשנת 1978 בהוצאת קרית ספר, כתבה מרים ילן-שטקליס שירים וסיפורים למבוגרים, מאמרים וקטעי אוטוביוגרפיה.
במופע מוסיקלי חדש – יש לי סוד – השחקנית ויוצרת המופע, נועה רוזן, שרה שירים חדשים (מתוך הספר "חיים ומילים"), שהולחנו בידי הדר מסורי, לצד שיריה המוכרים והאהובים של ילן-שטקליס וגם מספרת על דודה מירה (כך נקראה בפי בני המשפחה). נועה היא אשתו של רון רוזן, בנה של נורית ילן-רוזן, אחייניתה של המשוררת. במהלך המופע היא מספרת על הרגע, שבו השתלבה שליחותה המקצועית בתחום הבמה עם הסיפור המשפחתי המיוחד של דודה מירה. ההופעה בתל-אביב, בתיאטרון הבימה, במוצאי שבת 6 בינואר 2018
https://ticks.co.il/event.php?i=pURZPHeXAx1
נועה הגיעה לספרייה כדי לסרוק צילומים של מרים ילן-שטקליס השמורים במכון גנזים שבבית אריאלה. הצילומים מאלבומה הפרטי של המשוררת וגם מכתבים שכתבה נמצאים במכון גנזים. חלק מהצילומים שנסרקו ישולבו במופע. הנה אחד הצילומים בו נראית המשוררת בירושלים ליד ביתה בשנות ה-30. הצילום באדיבות מכון גנזים
כמו כן, מצאה נועה בספריית עיצוב ומידע חזותי את המאמר של גצל קרסל שפורסם בעיתון מעריב בתאריך 6 ביולי 1984. במאמר מצוטטים חלקים מוידוי ספרותי מפורט שכתבה ילן-שטקליס "על עצמה וכתיבתה". הוידוי הספרותי המלא בן 29 העמודים בכתב ידה של ילן-שטקליס נמצא במכון גנזים והוא נכתב בתגובה לשאלון ששלח אליה קרסל לצורך לקסיקון הספרות העברית שעמד להוציא לאור.
לידיעתכם, נועה גם מנהלת פרופיל פייסבוק ששמו מרים ילן-שטקליס. בדף, שיש לו כ-3000 חברים, מעלה נועה שירים, ספורים ביוגרפיים וצילומים של דודה מירה.
ספריית עיצוב ומידע חזותי 