ספריית עיצוב ומידע חזותי

ראשי » Uncategorized » התפתחות התרבות הכלבנית בארץ

התפתחות התרבות הכלבנית בארץ

תמי בר-יוסף חוקרת את התפתחות התרבות הכלבנית בארץ מלפני קום המדינה עד ימינו. המחקר נעשה במסגרת תואר שני בלימודי תרבות באוניברסיטה הפתוחה ובמסגרת היותה חברה בפורום חוקרי קשרי אדם-חיה באוניברסיטת תל-אביב. אחד הנושאים הנחקרים על ידה הוא כיצד השפיע שימושם של הנאצים בכלבים נגד יהודים בתקופת השואה על היחס לכלבים בחברה היהודית בישראל. מניסיונה ככלבנית ובעקבות ראיונות רבים שערכה הסיקה בר-יוסף כי שימוש זה גרם לחסם תרבותי כנגד כלבים. חסם זה היה דומיננטי בשנות השישים והשבעים והשתחרר ברובו בעשור האחרון. חסם זה השפיע על התפתחות הכלבנות המקצועית בארץ, הן הצבאית והן האזרחית. דוגמה לאירוע קשה שקשור לנושא זה הוא "ליל הכלבים" שהתרחש בחודש ספטמבר 1990. חברת "סולתם" שרשמה הפסדים של יותר מ-60 מיליון ש"ח, הודיעה על כוונתה לפטר רבים מעובדי המפעל ביקנעם. בתגובה להודעת הפיטורים הושבת הייצור ועובדי המפעל התבצרו בו. הנהלת המפעל שכרה חברת אבטחה שהגיעה באישון לילה ופרצה בכוח למפעל עם 40 כלבי רוטביילר כדי לפנות את העובדים המתבצרים. האירוע תועד באמצעי התקשורת ועורר ביקורת ציבורית וסערה פוליטית. הוקמה ועדת חקירה ובוצעו פיטורים בהנהלה. תמי הגיעה לספרייה לחפש צילומים מאותו אירוע וגם דוגמאות נוספות לאירועים שהושפעו מהשימוש בכלבים נגד יהודים בשואה. ב-12 בפברואר 2018 תרצה תמי בר-יוסף בכנס של האגודה לגרונטולוגיה בגני התערוכה בתל-אביב. שם ההרצאה: "נאצים, כלבים וזיכרון קולקטיבי – על השפעות השואה בעיצוב יחס שלילי לכלבים בחברה היהודית בישראל".

פתיחת עונת הציד באזור רמלה שנות ה-30 צילום צבי אורון-אורושקס קטלוג בשירות הנציב העליון

צילום הקשור לתרבות הכלבנית בארץ, מאת צבי אורון (אורושקס), מתאר את פתיחת עונת הציד באזור רמלה בשנות ה-30.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: